וינר נ' המגן-חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. התובע יליד 14/7/43 נפגע בתאונת דרכים ביום 30/10/00 שהיא גם תאונת עבודה. התובע נהג במשאית שהתנגשה עם רכב אחר. התובע איבד הכרה לזמן קצר. המשאית התהפכה לתעלה בצדי הדרך. הפגיעה העיקרית הייתה שבר מרוסק התוך מפרקי בתזוזה רבה בקצה עצם הרדיוס וכן חבלה לעצב המדיאני בגפה שמאלית עליונה. הוא עבר שלושה ניתוחים בגין השבר לאחר התאונה. סך הכול היה מאושפז 25 ימים.

לתובע נקבעה נכות על פי דין על ידי המל"ל של 28% לפי החלוקה של 20% נכות צמיתה בגין השבר על פי סעיף 35(1)ג' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשל"ז-1956 (להלן: "התוספת לתקנות"),וכן 10% נכות בגין פגיעה בעצב המדיאני לפי סעיף 31(א) לתוספת לתקנות. מלכתחילה לא הופעלה תקנה 15 כי לפי נתוני המל"ל לא הייתה ירידה בשכר. לאחר ערעור הוספו לתובע עוד 14% על פי תקנה 15 לתקנות.

לתובע גם מחלות קונסטיטוציוניות ולפיכך מונו שני מומחים. מומחה בתחום האנדוקרינולוגיה, ד"ר אילן שמעון ופרופ' אליעזר הולצמן, מומחה למחלות פנימיות, מחלות כליה ויתר לחץ דם.

על פי חוות הדעת של ד"ר אילן לתובע יש סכרת מסוג 2 המאוזנת היטב בדיאטה ותרופה אוראלית אחת ללא עדות לסיבוכים של מחלת הסכרת. נכותו עומדת על 10% לצמיתות לפי סעיף 4 (3) לתוספת לתקנות. רמות HBA1C נמוכות מתחת ל - 6% ולכן תוחלת חייו לא תהיה שונה מאשר גבר אחר.

לעומתו סבר פרופ' הולצמן כי סיכויי התובע לתמותה ותחלואה מחמת תחלואה קרדיווסקולרית הם פי 2.5 מאשר אוכלוסיה בריאה בגילו. על פי נתוני תוכנת מחשב סיכוייו לתמותה ל- 5 שנים הם 6.2% לאור היותו מטופל ב- Ramipril. הסיכוי שלו לתחלואה קרדיווסקולרית היא 14% תוך 10 שנים. סיכוייו לפתח אי ספיקת כליות מחמת מחלת הסכרת הם בין נמוך מאוד לבין לא קיים. סיכוייו לפתח מחלה גרורתית עקב גידול שהוסר מהכליה, לאחר הגשת התביעה, הועמד על 2-3% בחמש שנים ממועד מתן חוות הדעת ו-4-6% בעשור ממועד מתן חוות הדעת (דצמבר 2005).

על פי חוות דעתו, תוך השלמה בתשובות לשאלות הבהרה, העמיד המומחה את הנכות של התובע על 10% מחמת יתר לחץ דם, 20% מחמת סכרת, 10% מחמת היפרליפידמיה, וכן 10% מחמת כריתה חלקית של כליה (שנעשתה אחרי הגשת התביעה).

חוות דעת שלישית של מומחה לאונקולוגיה ניתנה ביום 25/10/06 על ידי ד"ר אילן רון. מחוות הדעת שלו עולה כי התובע היה במעקב מגיל 32 לאור יתר לחץ דם. בשנת 1996 הופיעה סכרת שאוזנה במשך שנים עם דיאטה.

בשנת 2004 התובע אושפז בבית החולים מאיר וב- CT הודגם ממצא כלייתי. לאחר מכן הוא נותח ועבר כריתה חלקית של הכליה הימנית עקב ממצא של גידול מסוג קרצינומה בכליה. לפי הנתונים של הניתוח הגידול היה מוגבל לכליה הימנית, לא פגע במבנה של הכליה, ולא פרץ את קפסולה שלה.

ככל שמדובר בתוחלת הישנות הגידול קבע המומחה כי בדרך כלל השנתיים הראשונות הם בעלי הסיכון הגבוה ביותר להישנות אך הניתוח היה בנובמבר 2004 ועל כן המומחה קבע כי לתובע סיכון נמוך להישנות הגידול.

הנכות של התובע בגין המצב הקודם לתאונה אינו כולל את הכריתה החלקית של הכליה. על כן נכותו המשוקללת ערב התאונה עמדה על 35.2%.

בשנת 2007 ניתנה הצעה על ידי המותב הקודם, סגנית הנשיא, כב' השופטת טהר שחף. בהעדר הסכמה נשמעו הראיות בספטמבר 2009 .

נכות רפואית

2.נכותו הרפואית של התובע ערב התאונה עמדה על 35.2% והמל"ל קבע לו נכות לפי סעיף 6ב' לפלת"ד של 28%. לאור מצב רפואי קודם, הנכות הרפואית המשוקללת בגין התאונה עומדת על 18.14%. התוספת של הפעלת תקנה 15 נבחנת בהקשר לקביעת הפגיעה התפקודית.

בכפוף לבחינת הפסדים הנטענים על ידי התובע אני מעמידה את הנכות הרפואית כנכות תפקודית לאור הפגיעה בשורש כף היד ובעצב המדיאני, דהיינו 18.14%, לאחר הפחתה מצב קודם לתאונה.

נזק לא ממוני

3.בסיכומיו קיבל בא כוח הנתבעת את החישוב של בא כוח התובע ועל כן ראש הנזק עומד על 58,443 ₪.

אובדן כושר השתכרות לעתיד

4.במועד התאונה היה התובע בן 57 חקלאי בעל משק ובעל משאית. התובע בן 67 מחודש יולי 2010. בא כוח התובע מיקד בסיכומיו את ניתוח הפסדיו של התובע על פי העבר. התובע עצמאי ולו משק חקלאי וגם המשאית שבה נהג במועד התאונה. הרישיונות על המשאית ועל הטרקטור נשללו לאחר התאונה. הוא העסיק נהגים שכירים וכמפורט להלן, התובע גם פיתח את עסקיו.

המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה ובנוסף לנכות צמיתה שהועמדה על 28% הוספו לו גם אחוזי נכות לפי תקנה 15 כך שהנכות הועמדה על 42%.